בהאוס והסיגנון הבינלאומי בישראל
מדריך טיולים בתל אביב הקטנה-"אחוזת בית ורחוב רוטשילד" ודרום תל אביב.
הסגנון הבינלאומי נולד בגלל הצורך החברתי והכלכלי שהיה באירופה לאחר מלחמת העולם הראשונה בשנות ה-20. והצורך לבנות מהר ובזול (בטון ופלדה), בשל הפועלים הרבים שנהרו אל הערים הגדולות. הייתה זו למעשה הפעם הראשונה בהיסטוריה בה האדריכלות התעסקה בבנייה של מגורים למעמד הנמוך.
הסגנון הבינלאומי הושפע רבות מאסכולת בית הספר לעיצוב ואדריכלות "באוהאוס" (צריף הבנאים) שפעל בדסאו שבגרמניה. מסיבה זו, מכונה פעמים רבות הסגנון הבינלאומי – "סגנון הבאוהאוס".
הסגנון השתנה מארץ לארץ והושפע מאדריכלים שונים שלא בהכרח למדו או לימדו בבית ספר הבאוהאוס והיו לו מספר מאפיינים עיקריים:
העדפת הפונקציונליות על העיטוריות והנוי והעדר מוחלט של הדבקת קישוטים שאינם הכרחיים על הבניין. המבנה בסגנון הבינ"ל צריך היה להתאים לחלוטין ליעודו, פשוט לבניה, ולהימנע מכל סממן של עושר או גאוותנות.
הדגשה של הקווים האופקיים במרבית חלקי הבניין, במיוחד על ידי שימוש בחלונות סרט אופקיים, שנמשכו לעתים מקצה אחד של החזית ועד הקצה השני. כאן, בישראל, השימוש בחלונות סרט היה פחות נפוץ ומקובל מאשר באירופה, ואת הדגשת האופקיות ביצעו בעיקר תוך שימוש במרפסות פתוחות. אדריכלי ארץ ישראל העדיפו מרפסות רחבות, ולעתים גם מרפסות מתעגלות, כדי שימנעו התחממות של הקירות ושל החדרים הפנימיים.
אלמנט ייחודי לבנייה הארץ ישראלית: קירות "סינר" המצלים על המרפסות מפני השמש, ופתחי אוורור המאפשרים כניסת משבי רוח אל המרפסת.
חלונות "מד חום" (אנכיים) בחדר המדרגות. העניקה כבוד דווקא לחלקים ה"משרתים" של הבניין, ובעיקר לחדרי המדרגות. שימוש זה בחלונות גדולים בחדרי המדרגות היווה מעין "מוטיב קישוטי" בבניני הסגנון הבינלאומי, וניתן לראות הרבה מאד יצירתיות ושונות בעיצובם. החלונות הללו מהווים, במרבית המבנים, שבירה של הזרימה האופקית והחדרה של מוטיב אנכי בודד.
העדר סימטריה בין חלקי הבניין. הבניין אמור להיות פונקציונלי. אדריכלי הבאוהאוס האמינו כי הסימטריה משרתת את האדריכל ולא את המתגוררים במבנה.
מאפייני אונייה – חלונות עגולים ומרפסות דמויות סיפון של אוניה. הסגנון הבינלאומי נועד להתאים לכל חלקי כדור הארץ ולכל הערים בה. מאפיין האונייה הוא מאפיין המזוהה בכל העולם ולא מיוחס לעיר מסוימת או לתרבות מסוימת.
בהתאם לרעיונותיו של לה קורבוזיה הוקמו בתים רבים מעל קומת עמודים, שאפשרה חלל עמודים פתוח שנועד להרחיב את חלל הרחוב, ליצור אזור מוצל בבניין ולאפשר זרימת אויר בתחתיתו.
רעיון נוסף של לה קורבוזיה שזכה לביטוי בולט באדריכלות הבינלאומית היה הגג השטוח, המשמש לצרכים חברתיים. כאן בארץ הרעיון הזה היה יותר סמלי מאשר שימושי, ולמרות בנייתם של גגונים או פרגולות על הגגות כמעט שלא נעשה שימוש אמיתי במשטחי הגגות.
אלמנט אופייני מאד לאדריכלות הבינ"ל הם גגוני הבטון הפשוטים מעל החלונות והמרפסות. בארץ ישראל השימוש בגגונים לבש, במבנים רבים, אופי קישוטי – והם הפכו עד מהרה להיות אלמנטים עיצוביים יותר מאשר שימושיים. במבנים לא מעטים בתל אביב ניתן לראות גגונים אנכיים, או גגונים שאין מתחתם חלון או פתח, ואפילו גגונים על חזיתות צפוניות, היכן שאין בכלל בעיה של קרינת שמש.
בית רובינסקי:
הבניין בפינת הרחובות שינקין והגלבוע הוא אחד מהחשובים מבחינה אדריכלית שנבנו בסגנון הבינלאומי בת"א. בבניין 3 קומות והוא בנוי על קומת עמודים מפולשת. הגישה המקובלת בסגנון הבנייה הבינלאומי, לפיה אין דקורציה לשמה אלא רק שימוש באלמנטים תפקודיים.
הוא נרכש ע"י בניני העיר הלבנה, במטרה לבצע בו עבודות שימור ולהחזירו ליעודו המקורי כבניין דירות ייחודי במקום מרכזי בעיר. עבודות השימור הסתיימו בתחילת שנת 2009 וכיום הבניין מאוכלס.
בית אנגל:
"בית אנגל", בקרן הרחובות מזא"ה ושדרות רוטשילד תוכנן על ידי האדריכל זאב רכטר ונבנה ב-1933. המבנה מהווה נקודת ציון משמעותית בהיסטוריה של האדריכלות בארץ בכלל ובתל-אביב בפרט. רכטר, אשר למד ועבד בפריז, הטמיע בבניין את "חמשת העקרונות לאדריכלות המודרנית" של האדריכל הצרפתי הנודע לה-קורבוזייה והם: קומת העמודים, חזית חופשית, חלונות סרט, תכנית חופשית וגג שטוח.
החידוש הארכיטקטוני שרכטר הציג בבניין זה – קומת העמודים, הפך במהרה לאבטיפוס לבית המשותף התל- אביבי, ושימש השראה לאדריכלות המקומית אשר התפתחה באותן השנים בעיר וברחבי הארץ.
עם השנים, חלה התדרדרות במצבו של הבית וכן חלו בו שינויים רבים- נאטמה קומת העמודים, הבניין הוזנח, והפך להיות נסתר מן העין.
הפרויקט הינו תכנון משותף עם משרד אדריכלים בר אוריין, במהלכו יבוצעו במבנה עבודות שימור מוקפדות, אשר תכלולנה את שיחזור ממדיו המקוריים של הבניין על פי תיק התיעוד המפורט שהוכן עבור המבנה. שימור ושחזור האלמנטים הארכיטקטוניים אשר ייחדו אותו והפכו אותו ליצירת מופת תל אביבית.
בית פולישוק
בית פולישוק הוא בניין משרדים הנמצא בכיכר מגן-דוד בתל אביב, בקרן הרחובות אלנבי ומדרחוב נחלת בנימין. נבנה בשנת 1934.
בשנת 2003 הוכרזה "העיר הלבנה" של תל אביב כאתר מורשת עולמית לסגנון הבינלאומי, בזכות בתים רבים בסגנון זה המרוכזים בה.
בשנת 2010 נפתח בתל אביב "מוזיאון הבאוהאוס" בעזרתו של האדריכל הישראלי רון לאודר.
סיורים מודרכים וטיולים בתל אביב בסיגנון הבינלאומי בהאוס והעיר הלבנה של תל אביב ברוטשילד אחוזת בית, פלורנטין ורחוב הרצל אחד העם, מרכז תל אביב באיזור גורדון דב הוז ומאפו תל אביב.
