| קרית השלטון נתגלתה בחפירות בשטח G בתחתיתו של קיר האבן המדורג על המדרון נבנו בתים מפוארים בסיגנון 4 המרחבים ואף היה בהם חדר לבית כיסא שהשתמר, בית אחיאל שנמצאה בו כתובת המעידה על הבעחים שלו. הבתים היו כנראה של חשובי העיר ובאחד מהם התגלו הרבה בולות – חותמות חרס שחתמו מכתבים כנראה שבשריפה שכילתה את העיר עם חורבן הבית המסמכים נשרפו אך החותמות מהטין ניצרבו והשתמרו . על כמה מהחותמות זיהו שמות אנשים שמוצאים אותם בתורה כמו גמריהו בן שפן וברוך בן נריה שהיה סופרו של הנביא ירמיהו .נתגלה חדר שתחתיתו אפר עבה והתגלו בו שרידי רהיט עץ שאין בארץ כלומר מי שחי בבית ייבא את הכיסא מאיזור תורקיה וקרוב לודאי היה מעשירי העיר. מעל קיר האבן המדורג התגלתה חומת נחמיה גבוה מעל להריסות החומה היבוסית , ההרס של החומה ביידי הבבלים היתה כה גדולה שאי אפשר היה לשקמה ובנו את החומה מעליה וכך גם הקטינו את שטח העיר . לאחר מיכן החומה הקיפה גם את הגבעה המערבית בהתאם להתפשטות ההתישבות לאיזור- בכפר סילואן על המדרון המערבי אפשר לראות עד היום חציבת קברים בסלע , שם מחוץ לעיר קברו את המתים , העשירים חצבו לעצמם קברים בסלע ואת פשוטי העם קברו קבורת שדה . בקבר אחד מצאו כתובת על הקבור בו …יהו אשר על הבית, זה תפקיד חשוב של האחראי על הארמון , המשך הכתובת מזהירה מפני פריצה לקבר ודבר זה מוכיח שאפילו הגנבים היהודים ידעו קרוא וכתוב בניגוד לעמים אחרים שמלאכת הכתיבה והקריאה הייתה רק של שיכבה מצומצמת , הסופרים , ואילו בעם ישראל ראו חשיבות בלימוד לכלל העם גם לפשוטים .
קיר האבנים המדורג נבנה לשם תמיכה במבנה גדול מעליו ואכן בחפירה בזמן האחרון מעל הקיר גילו ארמון הבנוי אבנים גדולות וחדרים נרחבים, הועלתה השערה כי המבנה הוא ארמון דוד אך הוכחה ניצחת לכך אין . אך מצאו במקום בולה עם שמות שרי המלך צדקיהו דבר המעיד על כך שאכן המבנה שימש בית שילטון ניקבת השילוח- חיזקיהו כהכנה להתקפת הצבא האשורי החליט להטות את מי מעיין השילוח אל תוך החומות ולהפסיק את הזרימה בניקבה הכנענית . חזקיהו אמר " למה יבואו מלכי אשור ומצאו מים רבים " והרי בלי מים יקשה להטיל מצור של צבא גדול על העיר . חזקיהו חוצב מהמעיין עד לבריכה ענקית 50/60 מטר שחפרו בתוך החומה. שתי קבוצות חופרים חפרו משני הקצוות כדי לחסוך בזמן . איך הן נפגשו ואיך כיוונו את דרכן ללא מיכשור כאשר כלי החפירה היה גרזן בלבד וללא מצפן או כל אמצעי אחר שאנו יודעים עליו זו תעלומה . ואכן זה אחד המפעלים ההנדסיים החשובים בעת העתיקה . ולרות הכל נפגשו שתי הקבוצות ובמקום שמו שלט המתאר את מלאכת החציבה והמפגש בין החוצבים. הניקבה אורכה 533 מטר והיא מתפתלת בלב ההר כאשר השיפוע מהמוצא לבריכה הוא זעיר .
ביציאה מהניקבה ישנה בריכה ביזנטית אשר הוקמה יחד עם כנסיה ביזנטית על ידי הקיסרית אוודוקיה . על פי המסורת הנוצרית ישו ריפא במקום עיוור ולכן נבנתה במקום כנסיה אך לא היתה בריכה ולכן הקיסרית ציותה לבנות בריכה במוצא הניקבה שתתאים למסורת הנוצרית . היום עומד מסגד על חורבות הכנסיה אך הבריכה נשתמרה .
בריכת השילוח– הבריכה הייתה קבורה באדמה עד שלפני כמה שנים במסגרת חפירה לשיפור הביוב העירוני התגלו מדרגות ונחפר חלק מהצלע המזרחית , על שאר הבריכה יש היום בוסטן ושטח פרטי שלא מאפשר חפירה אך אפשר מהצלע האחת לראות את גודל הבריכה בימי בית שני הורדוס שיפץ את הבריכה והפך אותה למקום מפואר שממנו עלה גרם מדרגות מפואר לכיוון בית המקדש , אך על כך נספר בנקודת ההרחבה.
מצפון לבריכת השילוח ישנה כניסה למערכת מדרגות שהתגלתה במקום . התגלו מדרגות מפוארות הבנויות מדרגה צרה מדרגה רחבה . בתחילה חפרו היכן שניתן לרוחב מטרים בודדים ובחפירה מעברו השני של הרחוב במרחק של כ 30 מטר גילו עוד גרם מדרגות , ועלתה השאלה מדוע שני גרמי מדרגות כה קרובים עד שהסתבר על ידי מדידות שזה בעצם גרם אחד ברוחב שח כ-40 מטר , מבנה מפואר על פי כל קנה מידה על גרם המדרגות ישנם כיסאות הבה נשב ונחזור בזמן 3000 שנה אחור . לסיפורינו שני חלקים , תחילתו בבריכה ב מתקבצים אלפים מעולי הרגל והינה הכהן הגדול יורד ושואמ במים מהבריכה בצלוחית זהב , שולי גלימתו מעוטרים בפעמוני זהב מצלצלים אך אבוי חסר פעמון אחד בשולי הגלימה היכן הוא . והכוהן עולה לאיטו בגרם המדרגות והעם עומד מצדדיו ועולה אחריו במדרגות למעלה עד לבית המקדש ואז הכהן נוסך את המים על המזבח ושמחה כמו שפורצת שם לא ניראית בכל מקום אחר לא סתם כינו זאת שמחת בית השואבה .מראה הבריכה המפוארת הגדולה גרם המדרגות האדיר ובית המקדש בראשו היה מן הסתם מראה מרהיב , אך הינה צל אפל עולה על העיר והאוייב הרומי מאיים על העיר צר על ירושלים ופורץ את חומותיה המורדים לוקחים כלי נשק וסירי אוכל ומתחבאים בתעלות מתחת למדרגות , מקוים להימלט דרך נחל קידרון לאיזור ים המלח , אך הרומאים שומעים קולות מתחת למדרגות , שוברים את המדרגה הזו שאתם רואים כאן מוציאים את המסתתרים והורגים אותם . כיצד אנו יודעים זאת מצאו כאן כלי חרס שלמים וחרב של חייל רומאי ומטבעות מימי המרד וגם יוסף בן מתתיהו מספר על כך בסיפר ומלחמות היהודים כל זאת קורה בשנת 70 לספירה . וכך בא הקץ לעיר המפוארת ולבית המקדש של הורדוס . העיר חרבה והעם גלה ל2000 שנה והיום האבנים יכולות לספר לנו את סיפורם של עולי הרגח ואת סיפורם של אחרוני המורדים בירושלים . נעבור מכאן לצידו השני של גרם המדרגות ונעלה בהן עד שהן מסתיימות וכאן נכנס למערכת הניקוז שנחפרה מתחתיה ונעלה בה במעלה ההר שימו לב אפשר למצוא הרבה דברים בתעלות הניקוז דברים שנפלו לאנשי המקום והתגלגלו לכאן , עיצרו מה זה בוהק כאן על הריצפה ? אני לא מאמין הינה הוא פעמון הזהב שנתלש מגלימתו של הכוהן זוכים שראינו שהוא איבד אותו , ואנחנו מצאנו כך כמו בצילום הזה אכן נראה פעמון זהב שנמצא במערכת הניקוז הזו , ממש כאן .
סיור בחניון גבעתי הישן
בחפירות בחניון גבעתי התגלו בתים מתקופת בית ראשון ועד למאה ה-1 לספירה . ביניהם ארמון שמיוחס למשפחתה של הלני המלכה ובתים ביזנטיים . באחד מקירות הבתים הללו התגלה מטמון של 264 מטבעות זהב כולן עם התאריך 613 לספירה , שנה שלא קרה בה כלום אך בשנת 614 הפרסים כבשו את הממלכה הביזנטית וגירשום מהארץ . יכול להיות שמטמון זהב זה יועד לציוד צבא שייגן על המקום מפני הפולשים , ומישהוא מעל בכסף והיסתירו בקיר ביתו במקום לדאוג לצייד ולחמש צבא ועקב כך נפלה הממלכה הבינטית ? נוכל רק לשער. במקום התגלה גם בניין גדול עם גן רחב ידים עם רצפות פסיפס ופרסקאות על הקירות , יתכן שהיה זה ביתו של מושל העיר הרומי . וכאן מסתיים סיורנו היום.
סיור בכתף בן הינום ירושלים
ליד מרכז למורשת בגין מעל לגיא בן הינום על צלע ההר המקיף את ירושלים , ירושלים הרים סביב לה , נתגלתה מערכת קבורה בצמוד למרכז בגין . המערכת כוללת כמה מערות קבורה שהגגות שלהן התמוטטו ברעידת אדמה . במקום רואים מדפי אבן עם שקעי ראש ומתחתן מאספות . הנוהג בימי בית ראשון היה להניח את המת במערת הקבורה המשפחתית ולאחר כשנה כאשר כל הבשר היה מתאכל באים ואוספים את העצמות ומצרפים אותן לעצמות שאר בני המשפחה בחדר תחתון שנחצב בסלע , לחדר זה קוראים מאספה . ואכן בהרבה מקומות בתנך יש את הפסוק נאסף אל אבותיו , וזה היה המנהג אז לא להפריד בין האנשים אלא לערבב את כל אבות המשפחה המתים אילו באילו .העשירים היו קוברים את מיתיהם במערות קבורה עם תכשיטים ומנחות שונות שבדרך כלל לא שרדו את שודדי הקברים , אך במערכת זו התגלתה מאספה שלמה קבורה תחת תקרה שהתמוטטה ובה מצאו כלי חרס שלמים , עשרות מהם , תכשיטים שונים ושני גלילי כסף שנענדו כניראה כתכשיט . כאשר פתחו את הגליל גילו עליו בכתב ישראלי קדום את ברכת הכוהנים , כפי שאנו מכירים אותה מספר ויקרא . דבר זה מעמיד בספק את ההשערה שהתורה נכתבה רק לאחר חורבן בית ראון , וכאן מצאו ציטוט מהתנך מהמאה ה8 לפ"הס . מה שמוכיח כי כבר אז הכתובים הללו היו קיימים .
מדרום למערכת הקברים הושארה גבעה בין תחנת הרכבת הישנה של ירושלים ובין הסינינטק . מוזר לראות באמצע העיר גבעה חשופה ולא בנויה . כאשר הכל מסביב עוטה בטון ואספלט הוחלט להשאיר מקום זה כשמורת טבע עירונית . ומה חשיבותה של נקודה זו ? אם נביט מסביב נגלה שאנחנו עומדים על קו פרשת המים ממזרח הנחלים זורמים למדבר יהודה , וממערב לים התיכון . ואם נבחן טוב את המקום נבין שגם דרך גב ההר עברה כאן מבאר שבע דרך חברון לישובי השומרון . סיפור אשר קשור למקום זה ניתן לזהות בתנ"ך . בסוף ספר שופטים נזכר סיפור פילגש בגיבעה . בואו נחזור רגע לסיפור פילגשו של אדם בורחת לבית אביה בבית לחם והאדם הזה מבקש להשיבה . הולך לבית אביה , ואביה שמחבב אותו מעכבו בביתו עוד ועוד . כאשר סוף סוף יוצאים הבעל פילגשו והנער ההולך איתם מתקרב סופו של היום ומחפשים הם מקוםללון . אם הם הולכים מבית לחם לאפרת שבצפון דרכם עוברת כאן בדרך גב ההר .הנער מציע לאדונו ללון ביבוס " הם עם יבוס והיום רד מאוד" . ואכן אם תביטו מזרחה הרי היא יבוס על הגיבעה הנמוכה מאחורי גיא בן הינום היא עיר דוד . האיש ממאן ללון אצל הנוכרים ומעדיף להמשיך לגבעה בבינמין , ואת סוף הסיפור אתם מכירים , שבט בנימין כמעט נכחד על ידי שאר השבטים , וכל זה התחיל מאדם אחד שהלך ממש כאן וסירב ללון בעיר ליד , ביבוס. היום הוחלט להשאיר פיסת טבע זו במרכז העיר ואכן בחורף ובאביב המקום פורח ונחמד לבוא לכאן לתצפית על העיר החדשה והעתיקה מיצג אור קולי על בית ראשון הקף העיר היבוסית וההתרחבות לגבעה המערבית . הצגת השאלה מדוע בצפון החומה רחבה מאוד ובמזרח ובדרום לא . מעל הודיות העמוקים לא היה צורך בחומה עבה אך בצפון בגלל הטופוגרפיה הנוחה יותר לגישה היה צורך בביצור מסיבי יותר .
בית אריאל, דגם בית ראשון והמגדל הישראלי
חזקיהו כהכנה לקרב חוצב את ניקרת השילוח ומקים חומות מסביב לעיר שגדלה עקב הגעת פליטים רבים משומרון . ממערב ומדרום הגאיות העמוקים מהווים מיכשול טיבעי , אך מצפון הגישה לעיר נוחה יותר ולכן בונה שם חזקיהו חומה רחבה בעובי של כ 7 מטר ומוסיף עליה מגדלים מבוצרים . אחד כזה התגלה בחפירות שנעשו לאחר 67 ברובע היהודי וגילו כאן גם חומה וגם מגדל ושער עם 4 חדרים . למרגלות המגדל גילו שרידי שריפה וראשי חץ , גם ישראלים וגם בבלים , בעלי שלושה חודים . בצמוד למגדל של חזקיהו התגלה מגדל חשמונאי והמשך חומה , דהיינו שהחשמונאים בבית שני התבססו על החומה ושרידי המגדלים ששרדו את ההרס הבבלי . חזקיהו שנאלץ לבנות חומה על עיר קיימת ובמהירות בונה חלקים מהחומה על בתי אנשים שפונו ושרידים מהם אנו מוצאים בצמוד לחומה ישעיהו מתאר זאת בצורה די מפורטת. ישנו תאור של איומי רבשקה שר צבא סנחריב המאיים על אנשי ירושלים ועושה זאת ביהודית – עיברית – ולא בארמית כחלק מלוחמה פסיכולוגית הנועדה להפחיד את אנשי העיר , אך הנביא אומר שלא יקרה מאום לעיר ואכן צבא סנחריב סב על עיקבותיו והמצור מוסר מעל ירושלים. הסיבות לכך לא ידועות והספקולציות רבות , מתאור מגפה שפוקדת את צבא סנחריב ועד צרות מביית שמזעיקות אותו חזרה לבבל. גם בקרדו חפרו כמה פירים ואפשר לראות בהם את שרידי החומה , ועל המדרכה מסומנים באבנים שחורות ואדומות החומה מבית ראשון והחומה של החשמונאים.
סיור במערת צדקיהו
לאחר הליכה ברחוב הגיא שהוא המשכו של רחוב הגיא העובר ליד עיר דוד מגיעם לשער שכם . בצידו המזרחי נמצאת מערת צדקיהו . מערה זו התגלתה במיקרה ב 1884 על ידי גיימס ברקלי שטייל עם כלבו והכלב נעלם לפתע .התברר שנפל לפתח מערה מכוסה . כאשר גילו את פתח המערה הסתבר שהמקום הוא מערה חצובה ביד אדם בגודל של כ 9 דונם . המקום שימש כמחצבה מתקופת בית ראשון ויתכן שאפילו את שלמה המלך ובטוח שביימי בית שני , על פי סימני כלי החציבה וחרסים שנמצאו במקום .. המקום חפור מתחת לרובע המוסלמי והחוצבים כדי לתמוך בתיקרת המערה השאירו עמודים מרכזיים . העותמנים שבנו את חומות העיר של היום חסמו את פתח המערה כדי שלא יפחיד את תושבי הרובע שבנוי מעליו. האגדה מספרת שצדקיהו נימלט דרך מערה זו לבקעת ים המלח . דבר זה כמובן אינו נכון כי גם התאור המיקראי שונה וגם אין כל יציאה למערה מלבד פתחה הראשי , אבל האגדה נשארה . בקצה המערה ישנה נביעת מים והאגדה אומרת שאילו דמעות צדקיהו הבוכה על עירו שנכבשה. במרכז המערה אולם גדול אותו אימצו הבונים החופשיים כאולם הכינוס השנתי שלהם לטכסיהם הסודיים . המקום נבחר משום שההשערה היא שאילו מחצבות שלמה שנחשב לאבי המיסדים של הבונים החופשיים.
סיור בסנט אטיין
הקדוש סטפן היה יהודי שהטיף את תורת ישו ונסקל למוות ובכך הפך למרטיר הראשון בהיסטוריה .המסורת הנוצרית שייכה את המקום למקום הסקילה שלו ולכן הקיסרית איידוקיה הקימה מנזר לכבודו . הכנסיה שנהרסה הוקמה במתכונת הביזנטית המקורית על ידי הדומיניקנים שהיו נזירים הדוגלים בלמידה ובמדע , הפן האכזרי בתולדותיהם הוא שהם הקימו את האינקויזיציה הידועה לשימצה. אוודוקיה בונה בשנת 44 גם את חומות העיר שיחזיקו עד 1000 לספירה והעותמנים הם אילו שיבנו את החומות של היום סביב העיר . בשנת 67 הגיע גבי ברקאי למקום ומגלה את מערכת הקבורה יוצאת הדופן , משום שהשתמרה בשלמותה . הדומניקנים חשבו שמערות אילו שייכות למאה ה1 לספירה דהיינו ימי ישו אבל ברקאי גילה שהמקום הוא קברים מימי בית ראשון . המקום בנוי כבית עם מבואה מרכזית ממנה מתפצלים חדרים חדר אחד כנראה חדר טהרה וחדרים אחרים מסביב חצובים בסלע ודומים למערכת הקבורה שראינו בכתף הינום . ספסלי סלע עם משענת אש . מאספות עם עצמות , עד הים יש בהן עצמות . לאחד החדרים עוד חדר פנימי ובו שני סרקופגים מאבן . יתכן שבהם שמו את אבות המשפחה החשובים ולא פינו את עצמותיהם למאספה הכללית. ראינו מערכות קבורה מסביב לירושלים ותמיד במרחק לא רב מהעיר , מדוע איפה מערכת זו נמצאת במרחק רב מהעיר ? יתכן שהיתה התפשטות של אחוזות עשירים נרחבות אל מחוץ לחומות . מערכת מפוארת זו מרמזת על יושבי המקום . יתכן והיתה להם אחוזה כאן והם נהגו לקבור את מתיהם על אדמתם כהוחכת בעלות על השטח , וכמנהג העשירים .
ירושלים בתקופת בית שני
ארמון הנציב ואמת המים – סיורים מודרכים בירושלים
טיילת ארמון הנציב משקיפה לעיר העתיקה וביום יפה ניתן לראות עד מגדלי עמאן . שמה ניתן לה מקירבתה לארמון הנציב הבריטי שנבנה במקום ומשמש היום את מטה האו"ם .
בימי בית ראשון יתרונה של ירושלים ולפני כן העיר יבוס היה במקור המים הקרוב שלה , שסיפק מים לתושבי העיר . כאשר גדלה העיר בתקופת בית שני מקור המים של מעיין הגיחון ובורות המים לא הספיקו לתושבי העיר . היה צורך ליבא מים לעיר . במקביל התפתחה גם היכולת ההנדסית להוליך מים ממקומות רחוקים . אך עלינו לזכור כי ידעו באותה עת לכוליך מים רק בגרויטציה כי לא היו אמצעים מכניים לדחיפת מים לאורך דרך . התפתחות היכולות גדלו מאוד בתקופה ההלניסטית ובתקופה הרומית . אותרו מקורות מים באיזור בית לחם שהיו איתנים וגבוהים יותר מירושלים , והיה צורך ליצור מערך הולכה לעיר . חלק מאמת המים היה גלוי וחלקו נחצב בתוך ההר כדי לקצר בדרך . גם כך מרחק של 10 ק"מ הפך ל20 ק"מ בהולכה עקב תואי הדרך ישנן שלוש אמות מים עיקריות . האמה התחתונה מוקמת על ידי החשמונאים ואורכה כ 20 ק"מ . תחילתה בברכות שלמה ליד חברון ממעין עיטם . בתהליך החציבה בהר נחפרים פירים העוזרים הן בכיוון החציבה הן בפינוי הפסולת ובהכנסת אור ואויר , וגם מגבירות את קצב החציבה . התגלו שישה פירים כאלה באמת המים החצובה ליד ארמון הנציב . בתקופת הורדוס מביאים מים מאיזור גוש עציון ממעיין הביאר ומעיין כוזיבא ונחפרות בריכות שלמה , אשר מהן מובלים המים באמה התחתונה בימיו של הורדוס או בימי הרומים , קים ויכוח על התיארוך ץ סולימן המפואר משפץ את האמה ומכניס את המים לצינור חרס במאה ה 16 . אמת המים מתפקדת עד המאה ה 20 העותמנים מעמיקים את החציבה באמה ויוצרים מעין מאגר מים למקרה שתהיה הפסקה בהולכה , מה שקרה לעיתים עקב גניבת המים על ידי תושבי האיזור , דבר זה קורה בגלל שלטון חלש , אך כדי למנוע הפסקת אספקת המים עד לתיקון הצינור המאגר מספק מים בינתיים .
בשנות ה 30 נבנה מבנה ארמון הנציב הבריטי שעד אז שכן באוגוסטה ויקטוריה על הר הזיתים ואחר כך בירושלים המערבית ברחוב הנביאים . מהטיילת ניתן לראות את שכונת ג'אבל מוכבאר , הר העצה הרעה – שם ישבה המועצה שהחליטה להסגיר את ישו לרומאים .
מרכז דווידסון דרום הכותל ומערבו
איזור חפירות נרחב באיזור הדרום מערבי של הר הבית . בכניסה ארמון מבית אומייה ומוצבים בו אבן מייל רומית עליה הכתובת אספסיינוס וטיטוס והליגיון ה 10 . שתי אבים עם עיטורי צלב קרס ורוזטות שהיוו חלק מכרכוב שער מתקופת בית שני . בתחילת בית שני גודל חומות הר הבית היה 250/250 מטר . הורדוס הגדיל את הקף החומות לבערך 480/300 מטר דבר שהכפיל את גודלו של הר הבית . בקיר הדרומי היו כמה שערי כניסה להר הבית . הם נקראו שערי חולדה , ישנם כמה הסברים מדוע השם . היום השערים חסומים אך ניתן לראות את תואי השער גם היום . עולי הרגל נכנסו בשערים הלכו במסדרון תת קרקעי , שקים עד היום , ועלו במדרגות לחצר הר הבית ומשם פנו ימינה בניגוד לכיוון השעון עד לכניסה לחצר המקדש . אבל היו כאילו שהלכו בניגוד לכיוון התנועה והם – האבל , מי שאיבד אבדה ומי שנודה וזאת על מנת שישאלו אותם לאסונם ויחזקום בדרך העליה לרגל . סביב המקדש היתה גדר – הסורג , ולידה הכיתוב האוסר על נוכרים לעבור אותה . הכניסה לחצר המקדש היתה מותרת רק ליהודים. דרך הרחבת הר הבית על ידי הורדוס היתה בניית קשתות עליהן הונח ריצוף חצר המקדש . דבר זה יצר חללים גדולים מתחת לבמת הר הבית . חללים אילו נוצלו בצד הדרום מזרחי על ידי הצלבנים לבניית אורוות , היום מכנים חלל זה אורוות שלמה , אך אין קשר לשלמה המלך . המוסלמים ני |
